דלקות זיהומיות בקרנית

זיהום בקרנית יכול להגרם על-ידי חיידקים, נגיפים, פטריות או אמבות. גורמי הסיכון לזיהום בקרנית הינם פציעה של הקרנית, חדירת גוף זר לקרנית ושימוש בעדשות מגע, בייחוד לאחר הרכבה ממושכת של העדשות או חוסר הקפדה על ניקוי העדשות. שחיה בבריכות עם מים לא נקיים עלולה אף היא לגרום לזיהום בקרנית. לעתים הסיבה לזיהום בקרנית אינה ידועה.

הסימנים של זיהום בקרנית הם עין אדומה, כאבים, רתיעה מאור, ירידה בראיה, דמעות והפרשה מוגלתית. לעתים ניתן להבחין בנקודה לבנה על גבי הקרנית, המהווה את המוקד הזיהומי (האבצס). לרב העפעפיים תפוחים ואדומים. ככל שמיקום הדלקת קרוב יותר למרכז הקרנית הראיה נפגעת יותר.

אבצס בקרנית גורם לעכירות לבנה בקרנית השקופה

הטיפול: טרם תחילת הטיפול התרופתי רופא העיניים נוטל דגימה מהנגע הזיהומי בקרנית, ושולח אותה לבדיקת תרבית במעבדה. בתרבית מנסים לגדל את המחולל המזהם ולזהות אותו ואת סוגי האנטיביוטיקה אליהם הוא רגיש. זיהוי המחולל מאפשר להתאים את הטיפול התרופתי היעיל ביותר. במרכיבי עדשות מגע ניתן לתרבת גם את עדשת המגע ואת נוזל הניקוי לעדשות.

לאחר נטילת הדגימות לתרבית, מטפלים בתכשירים רחבי טווח, המכוונים למגוון רחב של מזהמים. לרב הטיפול מקומי ע"י זילוף טיפות עיניים בתדירות גבוהה ומשחות עיניים. בקרנית אין כלי דם על מנת לשמור על שקיפותה, לכן הטיפול המועדף הינו בזילוף ישיר של טיפות אנטיביוטיות על פני השטח של הקרנית, ולא בכדורים או בטיפול תוך ורידי.

במקרים קשים במיוחד עלולה להגרם התנקבות של הקרנית או התפשטות הזיהום להיקף הקרנית לכיוון דופן העין. במקרים אלו יש צורך בהשתלת קרנית.

תהליך הריפוי של הקרנית איטי עקב העדר כלי דם בקרנית. לאחר חלוף הזיהום עלולה לעתים להשאר צלקת בקרנית, המתבטאת בכתם לבן שאינו שקוף בקרנית. במידה והצלקת מרכזית, היא עלולה לגרום לפגיעה בראיה.

דלקת הרפס בקרנית

נגיף ההרפס (Herpes simplex virus I) עלול לפגוע בכל שכבה של הקרנית. הוירוס גורם לזיהומים חוזרים של הקרנית בכמחצית מהמקרים במירווחים לא קבועים. לרב הזיהום חד עיני, אך בכ- 10% מהמקרים המעורבות דו-עינית.

הסימנים של זיהום הרפטי בקרנית הינם עין אדומה וכואבת, דמעת מרובה, רתיעה מאור וירידה בראיה. המיקום השיכח של הזיהום הינו בשכבה החיצונית של הקרנית, שכבת האפיתל. אולם הזיהום עלול לפגוע גם ברקמת הסטרומה של הקרנית, ואף לגרום לתגובה דלקתית בנוזל התוך עיני.

הטיפול בהרפס בעין ניתן על ידי רופא עיניים בלבד וכולל תרופות אנטי וירליות, בעיקר זובירקס במשחה לעיניים או בכדורים. בדלקת סטרומלית מוסיפים לטיפול האנטי וירלי טיפות סטרואידליות לדיכוי התהליך הדלקתי ההרסני בקרנית. הטיפול בהרפס עיני, כמו גם בזיהום הרפטי במקומות אחרים בגופנו, משקיט את התהליך הדלקתי, אך אינו מעלים את הנגיף מהגוף. הנגיף ממשיך להשתכן במרכזי העצבים ועלול לגרום לזיהום חוזר בעתיד.

הרפס זוסטר בקרנית

זיהום הנגרם על ידי הנגיף Varicella-Zoster, אותו נגיף הגורם למחלת אבעבועות הרוח בילדות. הנגיף נותר רדום בתאי העצבים בגופנו ומתפרץ לאחר עשרות שנים. הנגיף גורם לפריחה שלפוחיתית בעור ולכאבים באזור המעוצבב על ידי העצב הפגוע. פגיעה באזור המצח והפנים בצד אחד עלולה לערב גם פגיעה בקרנית באותו הצד. התפרצות הזיהום שכיחה יותר במבוגרים ובחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת. לרב הזיהום אינו נשנה, אך עלולה להשאר צלקת לבנה לא שקופה בקרנית ותחושת הקרנית נפגעת.

הטיפול הינו בתרופות אנטי-וירליות (אציקלוביר= זובירקס, או ואלציקלוביר = ולטרקס), לרב בכדורים.