רקמת הרשתית היא רקמת עצב דקה ושקופה הצמודה לדופן האחורי של העין. הרשתית מונחת על גבי שכבה פיגמנטרית (Retinal Pigment Epithelium), הצמודה לשכבת הדמית ולובן העין. כאשר הרשתית אינה צמודה לשכבות בדופן העין ופונה פנימה לכיוון מרכז גלגל העין זוהי הפרדות רשתית. הרקמות בדופן העין חשובות להזנת הרשתית ולתפקודה. לכן ניתוק של הרשתית גורם לירידה בראיה, וטיפול מהיר להשבת הרשתית למקומה חשוב למניעת פגיעה בלתי הפיכה בראיה. שכיחות הפרדות רשתית הינה 1:10,000 לשנה.
קרע ברקמת הרשתית מאפשר לנוזל לעבור מחלל העין אל מתחת לרשתית (בכיוון החץ) ולהפרידה מהדופן.
צילום של קרעים נרחבים ברקמת הרשתית ההיקפית
ישנם 3 סוגים שלהפרדות רשתית:
הפרדות רשתית רגמטוגנית- זוהי הצורה השכיחה ביותר. נגרמת על ידי חור או קרע ברשתית, ומעבר של נוזלים בין הרשתית לשכבות החיצוניות לה.
הפרדות רשתית משיכתית- נגרמת על ידי רקמה צלקתית המכווצת או מושכת את הרשתית ממקומה. הפרדות מסוג זה עלולה להתפתח בחולי סכרת עם פגיעה קשה ברשתית.
הפרדות רשתית אקסודטיבית- נגרמת על ידי נוזלים המצטברים תחת הרשתית ומפרידים אותה מהדמית. הפרדות מסוג זה קשורה לרב למחלה עינית, כגון גידולים עיניים ודלקות פנים עיניות.
גורמי הסיכון השכיחים להפרדות רשתית
הפרדות של הזגוגית- זהו מצב פיזיולוגי בו הזגוגית, שהיא הג'ל הממלא את חלל העין, משתנה במרקם והופכת להיות נוזלית. תהליך זה מתרחש לרב בעשור החמישי עד השביעי לחיים. בעקבות השינוי בג'ל, הזגוגית נפרדת מהדפנות האחוריות של העין, ומתכנסת פנימה. בעקבות כך עלולה הזגוגית למשוך את רקמת הרשתית או לקרוע אותה. הקרע ברשתית מאפשר את מעבר הנוזלים תחתיה, ומפריד אותה מהדופן. הפרדות של הזגוגית שכיחה ביותר, ובמקרים מעטים גורמת לקרעים ברשתית או להפרדות של הרשתית.
קוצר ראיה גבוה (מיופיה)
הפרדות רשתית בעין השניה או בבן משפחה
ניתוח קודם בעין, כולל ניתוח קטרקט
חבלה עינית
הפרדות של הזגוגית. ג'ל הזגוגית משתנה במהלך החיים, הופך לנוזלי, ומתנתק מדפנות העין.
תסמינים להפרדות רשתית
הפרדות רשתית אינה גורמת לכאבים, אלא לשינויים בראיה:
צללים מול עין אחת, לרב בצורת "זבוב" או קורי עכביש, הנעים עם המבט. לעתים תסמינים אלו נובעים ממצב של הפרדות של הזגוגית בלבד, ולעתים מרמזים על קרע ברשתית או הפרדות רשתית. גם במצב של הפרדות של הזגוגית בלבד יש להבדק שוב לאחר כשבועיים עד 3 שבועות, על מנת לבדוק את שלמות הרשתית ומיקומה התקין.
הבזקי אור.
טשטוש בראיה בעין אחת, ירידה פתאומית בראיה.
מתי לפנות לבדיקת רופא עיניים?
בכל מצב בו יש שינוי בראיה מומלץ לפנות לרופא עיניים בהקדם. אבחון מוקדם וטיפול מוקדם בהפרדות רשתית משפר את סיכויי הצלחת הטיפול ושיקום הראיה.
אבחון הפרדות רשתית
הפרדות רשתית ניתנת לאבחון בכל בדיקת רופא עינים על ידי הרחבת האישונים והסתכלות בעזרת עדשה על חלקה האחורי של העין.
הפרדות של הזגוגית מאובחנת בצורה דומה. תהליך הפרדות הזגוגית, שהוא שכיח מאד, אורך מספר שבועות ולכן מומלץ להבדק בשנית לאחר כשבועיים עד 3 שבועות, ובכל שינוי בראיה.
האבחנה של קרעים היקפיים מאד ברשתית מבוצעת באמצעות עדשת מגע ייחודית עם מראות, המאפשרת בדיקה מלאה של כל שטח הרשתית. העדשה מונחת על גבי הקרנית לאחר זילוף טיפות לאלחוש מקומי.
הטיפול בקרע ברשתית
קרע ברשתית, אשר לא מלווה בהפרדות, מטופל בעזרת קרני לייזר. הטיפול מבוצע במרפאה באלחוש מקומי של פני העין והנחת עדשת מגע על פני העין. קרני הלייזר מכוונות לרשתית סביב לקרע, וגורמות להיווצרות צלקת מקומית, המונעת חדירת נוזלים מתחת לרשתית ואת הפרדותה.
הטיפול בהפרדות רשתית
רשתית המופרדת מהשכבות המזינות אותה אינה מתפקדת ואינה מעבירה אותות אור. כאשר הטיפול מאוחר, סיכויי שיקום הראיה קטנים. לכן חשוב להבדק כאשר קיימים תסמינים המחשידים לבעיה ברשתית. כמו כן יש לעקוב אחר מצב הרשתית בכל מקרה של הפרדות של הזגוגית, על מנת לזהות קרעים מקודמים ברשתית או הפרדות של הרשתית.
הטיפול בהפרדות רשתית הוא ניתוחי. האפשרויות הניתוחיות הן:
הנחת חיגור- ניתוח המבוצע לרב בהרדמה כללית. בניתוח מניחים רצועה מסיליקון או ספוג סביב לגלגל העין מתחת לשרירים המניעים את העין. החיגור מונח במיקום התואם את מיקום הקרע, וכן מקטין את כוחות המשיכה הפנים עיניים, ומאפשר הצמדה של הרשתית במקומה. הקרע מטופל בהקפאה (קריותרפיה) או בלייזר למניעת הפרדות חוזרת.
ויטרקטומיה- כריתת ג'ל הזגוגית בחלל העין. הזגוגית מושכת את הרשתית, ולכן עם הסרתה ניתן להצמיד את הרשתית לדופן העין. דרך חתכים קטנים בדופן העין מחדירים מקור אור, מכשיר לחיתוך הזגוגית ומכשירים נוספים. החתכים נתפרים בתום הניתוח. כיום ישנם מכשירים הניתנים להחדרה דרך חרירים קטנים מאד שאינם מצריכים תפירה כלל. הקרע מטופל לרב בלייזר במהלך הניתוח. לאחר הצמדת הרשתית לרב ממלאים את חלל העין בגז מתפשט או בשמן סיליקון. מאחר וניתן להזריק כמות קטנה של גז לחלל העין, מזריקים גז מתפשט, אשר מגדיל את נפחו בהדרגה. לאחר הזרקת גז מתפשט לחלל העין אסור לטוס עד העלמות הגז מהעין. לאחר הזרקת גז לעין המטופל חייב לשמור על תנוחת ראש הגורמת לבועת הגז להיות סמוכה לקרע ברשתית.
במקרים מורכבים מבצעים ניתוח משולב, בו מניחים חיגור סביב העין וכורתים את הזגוגית.
הזרקת גז לחלל הזגוגית- טיפול המבוצע בהרדמה מקומית לעין. מזריקים כמות קטנה של גז המתפשט בחלל הזגוגית ומאפשר הצמדה של הרשתית על גבי דופן העין. טיפול זה מתאפשר במקרים מתאימים בלבד, כאשר ההפרדות והקרע בחלקה העליון של העין. לאחר ההזרקה המטופל חייב לשמור על תנוחת ראש לפי הנחיית הרופא, אשר מכוונת את בועת הגז למיקום הקרע. הקרע מטופל לרב בקרני לייזר לאחר הצמדות הרשתית לדופן העין.
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
