ניתן למדוד את הלחץ בתוך העין במספר שיטות. השיטה המקובלת ביותר נקראת Applanation Tonometry, המבוצעת על ידי רופא העיניים, בעזרת מכשיר בדיקת העיניים (מנורת הסדק). עקרון הבדיקה הוא מדידת הכח הנדרש על מנת לשטח שטח מדוד וידוע של הקרנית. מידת הכח מומרת ליחידות של לחץ, המבוטא במילימטר כספית.
ברב חולי הגלאוקומה קיים לחץ תוך עיני מוגבר, אך בחלקם הלחץ הנמדד תקין לאורך כל שעות היממה (Normal tension Glaucoma). מדידת הלחץ חשובה בקביעת הצורך בטיפול בגלאוקומה, ובמעקב אחר יעילות הטיפול שניתן. לכל חולה גלאוקומה נקבע "לחץ מטרה", טווח לחצים שבו צפויה להעצר התקדמות המחלה. לחץ המטרה נקבע על פי הלחץ ההתחלתי טרם הטיפול, חומרת הפגיעה בעצב הראיה, חומרת הפגיעה בשדה הראיה וכן לפי מדדים נוספים כגון גיל החולה.
מראה עצב הראיה
מחלת הגלאוקומה פוגעת במבנה עצב הראיה. עצב הראיה מורכב מסיבי עצבים רבים, אשר מעבירים את המידע שנקלט ברשתית. בעצב ראיה תקין קיימת שקערורית קטנה בהירה במרכזו. בחולי גלאוקומה השקערורית גדלה בשטחה עקב הדלדול במספר סיבי העצבים הנאספים לעצב הראיה. אופייני לראות גם אזורי חסר בסיבים בעצב הראיה או סביב לו. לעתים נראים גם דימומים על גבי העצב, ותזוזה של כלי הדם עקב העלמות הסיבים שנפגעו. השינויים בעצב הראיה איטיים, ומומלץ לבצע צילום של מראה העצב למטרות מעקב. צילום סטראוסקופי של העצב מאפשר הערכה מדוייקת של השינויים בגודל השקערורית ובעומקה.
צילום עצבי הראיה כפי שנראים בבדיקת קרקעית העין:
מימין עצב ראיה של חולה גלאוקומה, הקיעור המרכזי נרחב, עקב אבדן תאי עצב בהיקף
משמאל עצב ראיה תקין, הקיעור הבהיר המרכזי בגודל תקין
שדה ראיה, פרימטריה
הפגיעה בסיבי עצב הראיה בגלאוקומה מתבטאת בפגיעה בשדה הראיה. בדיקת שדה הראיה בוחנת את תפקודו של עצב הראיה. כאשר סיבי עצב רבים ברשתית נפגעים, היכולת לראות היטב אזורים שונים בשדה הראיה נפגעת. הפגיעה בשדה הראיה במחלת הגלאוקמה מתחילה לרב בהיקף, מחוץ למרכז הראיה, ולכן לעתים קרובות החולה אינו מודע לפגם ההתחלתי. בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, סיבי הרשתית המרכזית נפגעים אף הם, וחלה ירידה גם בראיה המרכזית.
בדיקת שדה הראיה חשובה במעקב אחר התקדמות המחלה, ולכן רופא העיניים מפנה את חולה הגלאוקומה לבצע את הבדיקה מדי מספר חודשים.
בדיקת הזוית, גוניוסקופיה
הנוזל המיוצר בעין מנוקז באזור בין הקרנית לקשתית, הנקרא הזוית. מראה הזוית חשוב בסיווג סוג הגלאוקמה. בגלאוקמה פתוחת זוית, מראה הזוית תקין, וניתן להבחין המבנה המנקז של הנוזלים מהעין. בגלאוקמה סגורת זוית, הקשתית צמודה לקרנית, ומקום ניקוז הנוזלים צר או חסום וזוהי הסיבה לעליית הלחץ התוך עיני.
הטיפול בסוגי הגלאוקומה השונים שונה לפי מראה הזוית, ולכן הבדיקה חשובה בכל חולה גלאוקומה.
בדיקת הזוית מבוצעת בעזרת עדשת מגע ייחודית, המונחת על גבי העין (עם הרדמה מקומית).
בדיקות מיוחדות בגלאוקומה
עובי הקרנית, פכימטריה
הלחץ התוך עיני נמדד על גבי הקרנית המרכזית. נמצא שעובי הקרנית המרכזית משפיע על מדידת לחץ. עוביה התקין הממוצע של הקרנית המרכזית הינו כ- 540 מיקרון (כמחצית המילימטר). ניתן למדוד את עובי הקרנית בעזרת מכשיר ייעודי. הבדיקה קצרה מאד ואינה כרוכה במגע בעין או בכאב. כאשר הקרנית עבה מהממוצע במידה משמעותית, הלחץ הנמדד גבוה מהלחץ הנכון, ולהיפך- כאשר הקרנית המרכזית דקה, הלחץ הנמדד נמוך מהלחץ הנכון.
פרט להטית המדידה של הלחץ, נמצא כי קרנית דקה מהווה גורם סיכון להתפתחות מחלת הגלאוקומה. כלומר, בקבוצת אנשים עם לחץ תוך עיני דומה, הסיכון לפתח גלאוקומה גדול יותר ככל שהקרנית דקה יותר.
OCT, Optical Coherence Tomography
מכשיר ה- OCT מאפשר מיפוי של עצב הראיה, הקיעור המרכזי בעצב הראיה ומדידת עובי סיבי העצבים המאגדים לעצב הראיה מהרשתית כולה. בשלבים הראשונים של מחלת הגלאוקומה, יתכן אבדן של סיבי עצב שאינו גורם לפגמים תפקודיים בשדה הראיה. הנזק המבני בסיבים ובעצב ניתן לזיהוי ולמעקב בעזרת מכשיר בדיקה זה.
הבדיקה במכשיר ה- OCT קלה לביצוע. הבדיקה מבוצעת לרב לאחר הרחבת האישונים. הנבדק מביט לנקודת אור מרכזית במכשיר. אותות אור החודרים לעין מאפשרים את מיפוי העצב וסיבי העצבים סביבו.
בדיקת סקר למחלת הגלאוקומה
קיימת חשיבות רבה לבדיקת הסקר ע"י רופא העיניים לגילוי המחלה, משום שהמחלה אינה גורמת לכאבים ומתקדמת באופן איטי. הפגמים ההתחלתיים בשדה הראיה אינם מורגשים ברב המקרים, וטיפול מוקדם עשוי לעכב את התקדמות המחלה ונזק נוסף בלתי הפיך בתפקוד עצב הראיה. מומלץ לבצע בדיקת סקר סדירה של הלחץ התוך עיני ומראה עצב הראיה מדי שנה עד שנתיים מעל גיל 40. במידה וישנם בני משפחה החולים בגלאוקומה, מומלץ לבצע את בדיקת הלחץ ועצב הראיה בגיל מוקדם יותר ובתדירות גבוהה יותר.
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
