זהו הסוג השכיח של מחלת הגלאוקומה בישראל. שכיחות המחלה עולה במידה משמעותית עם הגיל, ואינה שכיחה בצעירים. מעל גיל 40 שכיחות המחלה נעה בין 1% ל-2% מהאוכלוסיה, ומעל גיל 70 שכיחות המחלה עולה עד לכ-10%.
בסוג זה זוית הלשכה הקדמית, האחראית לניקוז הנוזלים מהעין פתוחה לרווחה ונראית תקינה בבדיקה, אולם אין איזון בין ייצור הנוזל לבין הכמות המנוקזת מהעין, והלחץ בעין עולה.
המחלה מאובחנת על ידי רופא העיניים, אשר מודד לחץ תוך עיני מוגבר, ומאבחן שינויים במבנה עצב הראיה. בבדיקת שדה הראיה נראים פגמים אופיניים למחלה, אשר פוגעת תחילה בהיקף של שדה הראיה ובשלבים מתקדמים גם במרכז הראיה. לרב המחלה דו-עינית, אך תתכן א-סימטריה בהתפתחות והתקדמות המחלה.
מחלת הגלאוקומה נקראת גם "הגנב השקט של הראיה". המחלה אינה גורמת לכאבים או אודם בעיניים, והשינויים בשדה הראיה מתחילים בהיקף ואינם מורגשים כמעט עד לשלבים מאוחרים, לכן המחלה מתקדמת ופוגעת בראיה זמן רב טרם הופעת תסמינים.
מחלת הגלאוקומה היא מחלה כרונית המתקדמת באיטיות. הטיפול במחלת הגלאוקומה נועד לעכב את התקדמות הנזק בעצב הראיה ובשדה הראיה, בעיקר על ידי הורדת הלחץ בעין.
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
