קטרקט - החידושים האחרונים בטיפול במחלה

רואים קרוב רואים רחוק....

החידושים האחרונים בטיפול בקטרקט

עדשות תוך עיניות מולטיפוקליות

מאת: פרופ' אהוד אסיה, ראש מחלקת עיניים במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא

קטרקט הינה עכירות של עדשת העין. כאשר הקטרקט מתקדם ומופיעה ירידה בחדות הראיה ובאיכות הראיה יש צורך בניתוח. בניתוח מוחלפת העדשה הטבעית העכורה בעדשה מלאכותית לשם החזרת הראיה לקדמותה.

על מנת שנוכל לראות באופן חד עצמים הנמצאים במרחקים שונים מאיתנו, חייבת מערכת הראיה שלנו להיות בעלת יכולת לשנות את המיקוד (פוקוס) שלה. זוהי תפקידה העיקרי של העדשה הטבעית הממוקמת בתוך העין, מאחורי האישון שבמרכז הקשתית (הנותנת לעין את הצבע האופייני לה). העדשה אחוזה לכל היקפה במיתרים המקשרים אותה אל שריר טבעתי. כווץ השריר גורם להרפיית המתח של המיתרים ומאפשר לעדשה להיות קמורה יותר, דהיינו למקד את הראיה לקרוב ואילו הרפיית השריר גורמת לתהליך הפוך והמוקד מתרחק. תהליך זה אורך חלקיקי השנייה ובדרך כלל איננו מודעים לו. עם השנים, כחלק מתהליך ההתבגרות והזדקנות הנורמלים, הופכת העדשה הטבעית להיות קשיחה יותר ויותר והיכולת למקד את הראיה לקרוב הולכת ויורדת. בשלב המוקדם ניתן להרחיק את הדף ממנו קוראים ובכך להסתדר עם יכולת מיקוד מוגבלת אך "כשהיד לא מספיק ארוכה" אנו נעזרים במשקפי קריאה. כאמור,זהו תהליך נורמלי וטבעי השכיח בשנות הארבעים-חמישים של כל אדם.

השתלת עדשה תוך עינית הינה כיום חלק בלתי נפרד מניתוח הקטרקט המודרני. המנתח בודק את מבנה ונתוני העין ומתאים את העדשה המושתלת לצרכיו ורצונו של המנותח. לעדשה התוך עינית המקובלת יש מוקד אחד בו תהיה הראיה חדה (מונופוקל). מכאן שאם המנותח יראה טוב לרחוק, הוא יהיה חייב משקפיים לקריאה, או במידה ותושתל לו עדשה לראיה מקרוב, הוא יזדקק למשקפיים למרחק. מדע העדשות התוך עיניות התקדם מאד בשנים האחרונות וקיימות כיום מספר טכנולוגיות אשר יאפשרו למנותח להקטין את התלות במשקפיים לאחר הניתוח:

1. Monovision – זו השיטה הפשוטה ביותר. בעין אחת מושתלת עדשה מונופוקלית המכוונת לרחוק ובעין השנייה עדשה לקרוב. יש להקפיד על כך שלא ייווצר פער גדול מדי בין 2 העיניים (2.5 דיופטר ויותר) אז קיימת אי נוחות תמידית. חלק מהמנותחים מאד מרוצים מסידור זה אך לא כולם, וחלקם מרגישים את העובדה שבכל מצב עין אחת אינה ממוקדת. בשיטה זו מאבדים גם את איכות הראיה הדו-עינית ולכן גישה אינה מתאימה למי שזקוק לראיה תלת-ממדית טובה מקרוב, כגון שענים, מהנדסי אלקטרוניקה, מנתחים וכד'... ניתן לנסות ולחוות עוד טרם הניתוח את התחושה של 2 מוקדים שונים בעזרת משקפיים, ועדיף עדשות מגע, במספרים שונים – אחד לקרוב ואחד לרחוק.

2.עדשות "אקומודטיביות" – אלו עדשות שלהן היכולת לשנות את הכוח האופטי שלהן בעזרת שימוש במנגנון הפיזיולוגי של כווץ והרפיית השריר התוך עיני. קיימות כיום מספר עדשות כאלו אך התוצאות האופטיות אינן כה טובות כפי שקיווינו, והאפקט הולך ויורד עם הזמן. נעשה כיום מחקר נמרץ ורחב מאד לפיתוח מודלים חדשים וטובים יותר וגם בארצנו פועלות 2 חברות מיזם המפתחות עדשות אקומודטיביות בטכנולוגיות שונות, אך כיום אין עדיין עדשה שמאפשרת לראות בצורה משביעת רצון לאורך זמן ובכל הטווח הנדרש.

3.עדשות מולטיפוקליות – אלו עדשות בעלות מבנה מורכב המאפשר לראות דרכן חד וברור הן לקרוב והן לרחוק. השם "מולטי-פוקל" אינו מדויק מאחר והן למעשה "בי-פוקליות", לקרוב ולרחוק, ואילו טווחי הביניים אינם במיקוד מושלם. עדשות אלו שונות באופן מהותי מעדשות מולטיפוקליות של משקפיים. בעדשות משקפיים החלק העליון של העדשה מכוון לרחוק, החלק המרכזי מכוון לטווח ביניים והחלק התחתון למוקד קרוב. עדשות המשקפיים עומדות במיקום קבוע ואילו העין נעה ומסתכלת דרך אזורים שונים של העדשה. לעומתן, העדשה התוך עינית ממוקמת בתוך העין ונעה כל הזמן איתה, כך שהעדשה המושתלת צריכה לתת כל הזמן ראיה חדה הן לקרוב והן לרחוק. את האפקט המולטיפוקלי ניתן ליצור ב-2 שיטות: א. עדשות רפרקטיביות – עדשות הבנויות מטבעות במבנה המזכיר לוח מטרה, לכל טבעת קימור למוקד שונה כך שחלק מהטבעות מכוונות לקרוב וחלקן לרחוק. ב. עדשות דיפרקטיביות – בנויות מטבעות עם מבנה של מדרגות המפצלות את האור ל-2 מוקדים שונים.

הניסיון הקליני עם 2 סוגי העדשות באלפים רבים של מושתלים הוכיח את יעילותן אופטית, אך מאידך יש לקחת בחשבון גם את מגבלותיהם:

א.לא ניתן לשנות את חוקי הפיזיקה! מדובר בפשרה אופטית והאיכות האופטית של כל מוקד הינה נחותה במעט מהעדשות החד מוקדיות. יש צורך גם ביותר אור על מנת לראות בברור, בעיקר בקריאה. הירידה באיכות האופטית היא קטנה ומירב המושתלים כלל אינם חשים בה. רצוי להשתיל ב-2 העיניים עדשות מולטיפוקליות על מנת שלא ייווצר פער באיכות האופטית בין 2 העיניים

ב.המבנה המיוחד של טבעות יכול לגרום להפרעות ואי נוחות במיוחד בשעות הערב והלילה. יש הרואים הילות סביב מוקדי אור או סובלים מסנוור קל. תופעות אלו בדרך כלל מתעממות או חולפות עם הזמן.

ג.העדשות אינן מתאימות לבעלי אסטיגמטיזם ("צילינדר") גבוה מעל 1-1.5 דיופטר.

ד. יכולת החישוב והחיזוי של כוח העדשה הדרוש היא טובה מאד, ובכ- 90% ניתן לדייק בטווח של כחצי דיופטר. מאידך גם בשימוש במיכשור המתקדם ביותר לא תמיד ניתן להבטיח שלא יהיה כלל צורך במשקפיים לאחר הניתוח.

ה.עדשות מולטיפוקליות מאפשרות ראיה חדה מרחוק ומקרוב, אך טווח הביניים פחות חד (מחשב, שולחן....). אחת הדרכים המוצעות על מנת להתגבר על בעיה זו היא השתלה של 2 עדשות מולטיפוקליות מסוגים שונים – האחת לרחוק וקרוב והשנייה לרחוק וטווח ביניים.

ה. מחירן של העדשות המולטיפוקליות גבוה בהרבה (אלפי שקלים !) מהעדשות המונופוקליות והן אינן נכללות בסל הבריאות.

ככלל, נכון להתייחס לעדשות המולטיפוקליות כעדשות המורידות את התלות במשקפים, אך לא את הצורך המוחלט בשימוש בהן, וכמעט תמיד יכולים משקפיים לשפר במשהו את חדות הראיה. מחקרים קליניים הראו כי מירב המושתלים (כ- 3 מכל 4) אכן אינם משתמשים כלל במשקפיים לאחר שהושתלו בעדשות מולטיפוקליות ב-2 עיניהם. על המנתח לוודא שהמועמד אכן מתאים לעדשה, מודע ליתרונותיה אך גם למגבלותיה ורמת הציפיות שלו היא ריאלית.

עדשה מולטיפוקלית – מאפשרת לראות בו זמנית תמונה רחוקה (תמרור עצור) ותמונה קרובה (כתב מספר)

קטרקט