הקרנית ומחלות הקרנית

מהי הקרנית?

הקרנית הינה רקמה שקופה בדופן הקדמית של העין. הקרנית ממוקמת קדמית לטבעת הצבעונית בעין, הקשתית. הקרנית מהווה חלון לכניסת קרני אור לעין ומשמשת גם כעדשה חזקה השוברת את קרני האור ומכוונת אותן אל הרשתית.

הקרנית קדמית ביותר בעין, שקופה ואחראית לחדירת קרני האור לעין.

למידע על השתלת קרנית לחץ על התמונה

מהם תפקידי הקרנית?

לקרנית תפקיד חשוב בשמירה על ראיה טובה ובהגנה על העין.

הקרנית מרכזת את קרני האור המגיעות לעין ומכניסה אותן לתוך העין לכיוון העדשה. העדשה בעין מכופפת שוב את קרני האור על מנת לרכזן על גבי הרשתית שבדופן הפנימית של העין. למעשה, עיקר ריכוז קרני האור נוצר ע"י הקרנית ומיעוטו ע"י העדשה, ולכן יש חשיבות רבה לשמירה על תפקודה התקין ושקיפותה של הקרנית.

הקרנית אמנם שקופה ודקה אך חזקה מאד, ומשמשת מגן לעין מפני חיידקים וחומרים זרים.

מבנה הקרנית

לקרנית מבנה הדומה לכיפה שקופה. עובי הקרנית במרכזה הוא 0.5 – 0.6 מ"מ ובהיקף מתקרב ל-1 מ"מ. הקרנית מצופה בדוק הדמעות, אשר מרטיב אותה ושוטף מזהמים ואבק מעל פני השטח החיצוניים. חלקה הפנימי של הקרנית פונה לחלל מלא נוזל הנקרא הלשכה הקדמית. נוזל העין מספק לקרנית חמצן והזנה. התאים בקרנית מעטים והסיבים בה מסודרים בסידור מדוייק המקנה לה את שקיפותה.

שכבות הקרנית כפי שנראות בהסתכלות במיקרוסקופ.

הקרנית מורכבת מ-5 שכבות:

אפיתל – השכבה החיצונית ביותר, הנמצאת במגע עם הדמעות. שכבה זו מגנה על הקרנית מפני מזהמים וחומרים העלולים לחדור לקרנית ולעין. שכבה זו יוצרת משטח חלק הקולט חמצן. בשכבת האפיתל מצויים קצוות רבים של עצבים. פציעה של האפיתל גורמת לכאב עז ולתחושה של גוף זר בעין. שכבת האפיתל מתחדשת באופן תמידי, ובעלת יכולת שיקום, בזכות תאי גזע המצויים בהיקף הקרנית ומתחלקים כל החיים.

באומן- רקמה דקה בין האפיתל לסטרומה.

סטרומה- מהווה כ-90% מעוביה של הקרנית. הסטרומה מורכבת מסיבים כיפתיים חזקים המסודרים בסידור מדוייק המקנה לקרנית את שקיפותה.

דסצמט- שכבה המהווה בסיס לתאי האנדותל.

אנדותל- השכבה העמוקה ביותר של הקרנית. זוהי שכבה אחת של תאים המצפים את הקרנית ושומרים על שקיפותה. התאים שואבים מים מהקרנית וומשאירים אותה יבשה יחסית. פגיעה בתפקוד תאים אלו גורמת להצטברות נוזלים בין סיבי הקרנית ולאבדן שקיפותה. תאים אלו אינם מתחלקים. מספרם בילדות כ- 3000 תאים למילימטר מרובע, וכמותם הולכת ופוחתת עם הגיל. ניתוחים תוך עיניים, חבלות ומחלות שונות עלולים אף הם לפגוע בתאים אלו.

מחלות בקרנית

פטריגיום (Pterygium)

פטריגיום הוא רקמה אדמדמה הצומחת לרב מהזוית הפנימית של העין ועלולה לטפס על הקרנית על אזור שהוא בדרך-כלל שקוף וחלק. פטריגיום שכיח בארצות שטופות שמש. הפטריגיום עלול לגרום לאודם בעיניים, לדמעת ולתחושה של גוף זר. כאשר הרקמה צומחת על גבי הקרנית, היא עלולה לגרום לעיוות של מבנה הקרנית ולפיכך לירידה בראיה. במקרים חמורים הרקמה עלולה לכסות את ציר הראיה מול פתח האישון.

רקמת פטריגיום על גבי לובן העין

הטיפול

לרב נדרשים מעקב אחר צמיחת הרקמה והמנעות מאבק ומחשיפה לקרינת השמש על ידי משקפיים החוסמות קרינת UV. טיפות הנרשמות ע"י רופא העיניים מקלות על תחושת אי-נוחות או תחושת גוף זר בעין.

ניתוח לכריתת הפטריגיום מבוצע ע"י רופא עיניים, כאשר הפטריגיום מטפס על הקרנית וגורם לירידה בראיה עקב אסטיגמציה (צילינדר) או כיסוי ציר הראיה, וכן כאשר הרקמה גדולה וגורמת לאי נוחות ניכרת או מפריעה קוסמטית.

בניתוח מוסרת רקמת הפטריגיום מהקרנית ומהלחמית הסמוכה לה. לרב משתילים רקמת לחמית תקינה הנלקחת ממקום שונה בעין במקום בו נכרת הפטריגיום, על מנת להקטין את שיעור צמיחת הרקמה בשנית.

דלקת זיהומית בקרנית

זיהום בקרנית יכול להגרם על-ידי חיידקים, נגיפים, פטריות או אמבות. גורמי הסיכון לזיהום בקרנית הינם פציעה של הקרנית, חדירת גוף זר לקרנית ושימוש בעדשות מגע, בייחוד לאחר הרכבה ממושכת של העדשות או חוסר הקפדה על ניקוי העדשות. שחיה בבריכות עם מים לא נקיים עלולה אף היא לגרום לזיהום בקרנית. לעתים הסיבה לזיהום בקרנית אינה ידועה.

הסימנים של זיהום בקרנית הם עין אדומה, כאבים, רתיעה מאור, ירידה בראיה, דמעות והפרשה מוגלתית. לעתים ניתן להבחין בנקודה לבנה על גבי הקרנית, המהווה את המוקד הזיהומי (האבצס). לרב העפעפיים תפוחים ואדומים. ככל שמיקום הדלקת קרוב יותר למרכז הקרנית הראיה נפגעת יותר.

הטיפול: טרם תחילת הטיפול התרופתי רופא העיניים נוטל דגימה מהנגע הזיהומי בקרנית, ושולח אותה לבדיקת תרבית במעבדה. בתרבית מנסים לגדל את המחולל המזהם ולזהות אותו ואת סוגי האנטיביוטיקה אליהם הוא רגיש. זיהוי המחולל מאפשר להתאים את הטיפול התרופתי היעיל ביותר. במרכיבי עדשות מגע ניתן לתרבת גם את עדשת המגע ואת נוזל הניקוי לעדשות.

לאחר נטילת הדגימות לתרבית, מטפלים בתכשירים רחבי טווח, המכוונים למגוון רחב של מזהמים. לרב הטיפול מקומי ע"י זילוף טיפות עיניים בתדירות גבוהה ומשחות עיניים. בקרנית אין כלי דם על מנת לשמור על שקיפותה, לכן הטיפול המועדף הינו בזילוף ישיר של טיפות אנטיביוטיות על פני השטח של הקרנית, ולא בכדורים או בטיפול תוך ורידי.

במקרים קשים במיוחד עלולה להגרם התנקבות של הקרנית או התפשטות הזיהום להיקף הקרנית לכיוון דופן העין. במקרים אלו יש צורך בהשתלת קרנית.

תהליך הריפוי של הקרנית איטי עקב העדר כלי דם בקרנית. לאחר חלוף הזיהום עלולה לעתים להשאר צלקת בקרנית, המתבטאת בכתם לבן שאינו שקוף בקרנית. במידה והצלקת מרכזית, היא עלולה לגרום לפגיעה בראיה.

דלקת הרפס בקרנית

נגיף ההרפס (Herpes simplex virus I) עלול לפגוע בכל שכבה של הקרנית. הוירוס גורם לזיהומים חוזרים של הקרנית בכמחצית מהמקרים במירווחים לא קבועים. לרב הזיהום חד עיני, אך בכ- 10% מהמקרים המעורבות דו-עינית.

הסימנים של זיהום הרפטי בקרנית הינם עין אדומה וכואבת, דמעת מרובה, רתיעה מאור וירידה בראיה. המיקום השיכח של הזיהום הינו בשכבה החיצונית של הקרנית, שכבת האפיתל. אולם הזיהום עלול לפגוע גם ברקמת הסטרומה של הקרנית, ואף לגרום לתגובה דלקתית בנוזל התוך עיני.

הטיפול בהרפס בעין ניתן על ידי רופא עיניים בלבד וכולל תרופות אנטי וירליות, בעיקר זובירקס במשחה לעיניים או בכדורים. בדלקת סטרומלית מוסיפים לטיפול האנטי וירלי טיפות סטרואידליות לדיכוי התהליך הדלקתי ההרסני בקרנית. הטיפול בהרפס עיני, כמו גם בזיהום הרפטי במקומות אחרים בגופנו, משקיט את התהליך הדלקתי, אך אינו מעלים את הנגיף מהגוף. הנגיף ממשיך להשתכן במרכזי העצבים ועלול לגרום לזיהום חוזר בעתיד.

הרפס זוסטר בקרנית

זיהום הנגרם על ידי הנגיף Varicella-Zoster, אותו נגיף הגורם למחלת אבעבועות הרוח בילדות. הנגיף נותר רדום בתאי העצבים בגופנו ומתפרץ לאחר עשרות שנים. הנגיף גורם לפריחה שלפוחיתית בעור ולכאבים באזור המעוצבב על ידי העצב הפגוע. פגיעה באזור המצח והפנים בצד אחד עלולה לערב גם פגיעה בקרנית באותו הצד. התפרצות הזיהום שכיחה יותר במבוגרים ובחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת. לרב הזיהום אינו נשנה, אך עלולה להשאר צלקת לבנה לא שקופה בקרנית ותחושת הקרנית נפגעת.

הטיפול הינו בתרופות אנטי-וירליות (אציקלוביר= זובירקס, או ואלציקלוביר = ולטרקס), לרב בכדורים.

קרטוקונוס

קרטוקונוס הוא שינוי במבנה הקרנית, כאשר הקרנית המרכזית דקה יותר ומתבלטת ומקבלת צורת קונוס. שכיחות התופעה כ- 1:2000 אנשים. קרטוקונוס נמצא בבני משפחה נוספים בכ-8% בלבד. לרב המחלה דו עינית, אם כי חומרת המחלה אינה תמיד דומה בין שתי העיניים. בעין אחת תתכן אסטיגמציה גבוהה (צילינדר) בלבד.

בקרטוקונוס הקרנית בעלת מבנה חרוטי (ואינה כיפתית אחידה).

 הסימנים למחלה הם ירידה הדרגתית בראיה. המחלה מופיעה בגיל ההתבגרות ויכולה להתקדם עד גיל 30-40. בתחילה יש צורך להחליף משקפיים לעיתים קרובות, עקב עליה במספר התיקון במשקפיים ועקב האסטגמטיזם.

הטיפול במקרים קלים של קרטוקונוס הוא הרכבת עדשות מגע קשות. העדשה מנטרלת את הצילינדר הגבוה ומשפרת את הראיה במידה רבה.

במקרים שעדשות מגע קשות לא עוזרות או שלא ניתן להרכיבן יותר, יש אפשרות לבצע ניתוח השתלת טבעת בקרנית. יוצרים במעמקי הקרנית תעלות מדוייקות בעזרת לייזר משחילים את הטבעות לתוכן. הטבעות מייצבות את הקרנית ומורידות את המספר הגבוה. הניתוח הפיך שכן ניתן לשלוף את הטבעות בכל שלב מאוחר יותר.  

במקרים בהם לא ניתן להשתיל טבעת פלסטית בקרנית, ניתן לבצע השתלת קרנית.