אוקולופלסטיקה- רפואת העפעפיים, דרכי הדמעות ומחלות הארובה

העפעפיים

תפקיד העפעפיים להגן על העין. בעת עצימת העין העפעפיים מפזרים את הדמעות באופן אחיד על פני הקרנית. הפרשה שומנית המיוצרת בבלוטת הדמעות מונעת אידוי מהיר של הדמעות המימיות.

בלפריטיס - דלקת שפת העפעף

דלקת בעפעפיים שכיחה מאוד, מסימניה הבולטים הופעת אודם וקשקשים בשפת העפעף ובבסיס הריסים, תפיחות, תחושת גרד, צריבה, דמעת והרגשת גוף זר.

הטיפול כולל ניקוי שפת העפעף על-ידי ספוגיות לניקוי עפעפיים או מים פושרים עם שמן תינוקות פעמיים ביום, תוך שפשוף של שפת העפעף 2-3 דקות. בנוסף מטפלים בטיפות אנטיביוטיות או משחה אניטביוטית לפי החלטת הרופא. דלקות בעפעפיים לעתים עקשניות ונשנות, ובמקרם אלו מומלץ לנקות את העפעפיים אופן סדיר למניעת התלקחות הזיהום. במקרים קשים ניתן לטפל על-ידי אנטיביוטיקה בכדורים.

שעורה

בעפעף העליון והתחתון מצויות בלוטות חלב רבות, המפרישות חומר שומני לדוק הדמעות. פתחי הבלוטות ממוקמים בשפת העפעף בסמוך למוצא הריסים. חסימה של פתח הבלוטה מביא להצטברות חומר הבלוטה בעפעף ולתגובה דלקתית סביבו, המתבטאים בנפיחות מקומית, אודם וכאב. זוהי מחלת עפעפיים שכיחה. לרב נמשכת תקופה קצרה, אך יש הסובלים מארועים חוזרים של דלקות.

הטיפול הוא קומפרסים חמים, טיפות או משחת אנטיביוטיקה, לצורך ניקוז הבלוטה שנסתמה. לעיתים הנפיחות נעלמת אך נשארת בלוטה בעפעף, זהו האבצס שלא התרוקן - כלזיון. במקרה כזה יש מקום לבצע ניתוח קטן בכדי לרוקן את תוכן הבלוטה.

במקרים בהם הופעת השעורה חולפת וחוזרת באותו מיקום בדיוק בעפעף, מומלץ ליטול דגימה ממקום השעורה (ביופסיה).

עפעף רפוי - אקטרופיון

מצב בו העפעף התחתון רפוי מתרחק מגלגל העין. התופעה שכיחה בעיקר בגיל מבוגר מאוד, כאשר השרירים והעור רפויים, או לאחר חבלה בעפעף והצטלקותו. הדמעות מצטברות במירווח בין העפעף לפני העין וניקוז הדמעות לקוי. בעקבות כך עלולה להגרם דלקת של העפעף והלחמית ודמעת מטרידה. הקרנית התחתונה מתייבשת, מה שגורם להרגשת אי- נוחות רבה ומסכן לזיהום בקרנית.

הטיפול באקטרופיון הוא ניתוחי. הניתוח מבוצע לרב בהרדמה מקומית. בניתוח מותחים את העפעף ומקבעים אותו במקומו בצמוד לגלגל העין.

עפעף מופנם - אנטרופיון

מצב בו הפעף העליון או התחתון פונה פנימה כלפי העין, הריסים נוגעים בקרנית וגורמים לכאב, גירוי ואודם נמשכים, ועד זיהום או הצטלקות של פני הקרנית והפרעה בראיה.

גם כאן הטיפול הוא ניתוחי. בהמתנה לניתוח חשוב לטפל בתחליפי דמעות בג'ל או במשחה, להקטנת החיכוך בין הריסים לקרנית.

קריצה בלתי רצונית (בלפרוספזם)

כיווץ בלתי רצוני של העפעפיים בשתי העיניים. לרוב העין נפתחת רק אחרי מספר שניות, ובמקרים קשים אחרי מספר דקות. לעיתים לא רק העין מתכווצת, אלא גם שרירי הפנים.

הטיפול הוא הזרקת חומר רעלן הגורם לשיתוק זמני של העצבים של שרירי העין החיצוניים. החומר מוזרק בכמות מבוקרת והתופעה נעלמת כליל או בחלקה למספר חודשים.

חסימה בדרכי הדמעות ודלקת דרכי הדמעות

ניקוז הדמעות מהעין מבוצע דרך מערכת צינורות בעפעף העליון והתחתון. שני הצינורות מתחברים בצד האפי של העין ונכנסים לשק הדמעות המתנקז לחלל האף. סתימה בצינורות ניקוז הדמעות גורמת לדמעת, הדמעות זולגות מעבר לעפעף על הפנים. הדמעות המצטברות גורמות להפרעה בראיה ולדלקות עיניים חוזרות. כאשר הסתימה במוצא שק הדמעות להתפתח בו דלקת. הסימנים הם נפיחות רבה וכאב בצד האפי של העין, בצמוד לאף, ולעתים עלית חום.

הטיפול המיידי בדלקת דרכי הדמעות הוא באנטיביוטיקה מקומית וסיסטמית. כאשר הדלקת חולפת יש לשקול ביצוע ניתוח לפתיחת הסתימה. בניתוח יוצרים מעבר רחב בים שק הדמעות לחלל האף, המחדש את זרימת הדמועת. הניתוח מבוצע דרך חתך קטן בשולי האף או דרך רירית האף בגישה אנדוסקופית. לאחר הניתוח נותרת צינורית עדינה בדרכי הדמעות למשך מספר שבועות על מנת לשמור על חלל הצינור פתוח.

בתינוקות שכיחה חסימה של קצה הצינור המנקז את שק הדמעות באף. במרבית הילדים הצינורית נפתחת עם גדילת הילד. במידה ומופיעות דלקות מטפלים בטיפות אנטיביוטיות לפי הצורך, וכן ניתן לבצע עיסוי מעל אזור שק הדמעות, תך הקפדה על סגירת הפתח בכיוון העין (מוגדם על ידי הרופא במרפאה). בילדים מעל גיל שנה בהם הבעיה לא נפתרה מעצמה, מרחיבים את צינורות הניקוז בעזרת חוט מתכתיי עדין. הפעולה קצרה ויעילה במרבית הילדים, ומבוצעת תחת הרדמה כללית.

ארובת העין

גלגל העין ממוקם בתוך הארובה הגרמית הבנויה מ-7 עצמות שונות. ארובת העין דומה לחרוט, הרחב באזור הקדמי, אזור העפעפיים, והולך וצר אחורנית לכיוון עצב הראיה, העובר למוח דרך תעלה בעצם. ארובת העין מכילה, מעבר לגלגל העין עצמו, את שרירי העין, שומן, בלוטת הדמעות, כלי דם ועצבים.

מחלת בלוטת התריס בארובה (Orbital Thyroid Disease)

אי סדירות בתפקוד בלוטת התריס עלולה לגרום  להפרעה בארובת העין. לרב תפקוד עודף של הבלוטה, מצב המכונה היפרתירואידיזם, גורם למחלה, אך גם מצב הפוך – היפותירואידיזם ואף מצב מאוזן של בלוטת התריס עלולים לגרום למחלה. המחלה מתאפיינת בפגיעה דלקתית בשרירים וברקמה השומנית בארובה, הגורמת לבלט עין אחת או שתיהן.

סימני המחלה הם כאמור, בלט עין, וכן עפעפיים נפוחים עד כדי חשיפת יתר של הלובן, לעיתים ראיה כפולה, הרגשת גוף זר בעין, רתיעה מאור וירידה בראיה.