קטרקט

העדשה הטבעית בעין בריאה שקופה לחלוטין. העדשה מרכזת את קרני האור שחדרו לעין ומובילה אותן לחלקה האחורי של העין, לרשתית. העדשה יכולה לשנות את קמירותה, וכך לשנות את כוחה, ולאפשר לנו לראות בפוקוס הן לקרוב והן לרחוק. כל עכירות בעדשה נקראת קטרקט. פירושה המילולי של המילה קטרקט הינו מפל, ואכן בעברית קטרקט נקרא ירוד.

העכירות עלולה לפגוע באזורים שונים של העדשה, ובמידת חומרה משתנה. בעוד שעכירות קלה בחלקה הקדמי ההיקפי של העדשה אינה מפריעה לראיה כלל, ותתגלה בבדיקת העין בלבד, עכירות מרכזית תגרום לירידה בחדות הראיה, ועכירות אחורית תתבטא בעיקר בקושי בקריאה ובסינוור.

מהם סימני קטרקט?

התסמינים השכיחים של קטרקט הינם:

• ירידה הדרגתית בראיה בעין אחת או שתיהן
• סינוור ורגישות לאור
• שינוי במספר במשקפיים
• צורך בתאורה חזקה על מנת לקרוא
• שינוי בראית הצבעים בעין עם הקטרקט

ניתוח קטקרט כרוך בהסרת העדשה הטבעית העכורה מהעין והשתלת עדשה מלאכותית במקומה. ניתוח קטרקט מאפשר להסיר את התלות במשקפיים, ולא תמיד ניתן להסיר את המשקפיים לחלוטין. לעדשה המושתלת יש תכונות אופטיות ואנו מתאימים לכל חולה את העדשה המתאימה לו. אנו נעזרים בכל הציוד המודרני כדי לקבוע את העוצמה האופטית של העדשה המושתלת. בכדי לקבוע את כח העדשה להשתלה משתמשים בביומטר, מכשיר אופטי  מתקדם המודד את אורך העין וקמירות הקרנית.  

הסיבות בעטיין עשוי המטופל להזדקק למשקפיים לאחר ניתוח קטרקט :

1.  התאמת העדשה נעשית בתאום עם המטופל – אם המטופל מעוניין לראות לרחוק ללא משקפיים , נשתיל עדשה בעלת נתונים אופטיים מתאימים ועליו לדעת כי הוא יהיה חייב להשתמש במשקפי קריאה ולא יוכל לראות לקרוב ללא משקפיים. העדשה הטבעית בגיל צעיר מתאימה עצמה לראיה לרחוק ולקרוב גם יחד (אקומודציה). תכונה זו נעלמת בהדרגה עם השנים, הליך הזדקנות העדשות מתחיל בגיל 40 לערך. לעדשות המלאכותיות המונופוקליות אין את התכונה הטבעית הזו של אקומודציה לראיה לרחוק ולקרוב גם יחד. עדשות חדישות מולטיפוקליות ואקומודטיביות מאפשרות למנותח לראות היטב בו זמנית הן לרחוק והן לקרוב.

למידע נוסף על עדשות מתקדמות לחץ כאן.

2. גם בשימוש במכשור המתקדם והמודרני ביותר לא תמיד מגיע המנתח לתוצאה האופטית אליה התכוון לפני הניתוח , וזאת מסיבות שונות – עקב הניתוח עצמו, עקב סטיות מקובלות בתוצאות בדיקת המחשב לפני הניתוח וכדומה. כך שהתוצאה האופטית הסופית לאחר הניתוח אינה תואמת במאה אחוז את המצופה מהניתוח. 

3. לאחר ניתוח  קטרקט באה תקופת החלמה. בעת התאחותו של החתך הניתוחי, כמו כל חתך בגוף , יכול להופיע עיוות קל של הקרנית. כתוצאה מכך נוצרת אסטיגמציה ויש צורך להתאים משקפיים עם צילינדר. יש לזכור כי העין אינה מכונה אלא חלק מגוף האדם המגיב לשינויים שלא תמיד ניתנים לצפייה מראש. שיטות הניתוח הנוכחיות, בהן אנו משתמשים כיום ב"עין טל", מפחיתות מאוד את גובה האסטיגמציה וכמות הצילינדר שיש לתקן לרוב קטנה מאוד ולרוב אפילו אין צורך בתיקון על ידי משקפיים.

ישנם מספר סוגי הרדמה המתאימים לניתוח קטרקט. סוג ההרדמה נקבע על ידי המנתח על פי יכולת שיתוף הפעולה של המנותח ודרגת קושי הניתוח.

ההרדמה השכיחה ביותר בניתוח קטרקט הינה הרדמה מקומית של התחושה על פני העין בעזרת טיפות מאלחשות וג'ל מרדים, ללא צורך בהזרקת חומר מרדים. ברב המקרים הרדמה זו מספיקה על מנת למנוע את הכאב הכרוך בפעולות הניתוח. המנותח מרגיש מגע בעין ואף לעתים רואה אורות ומכשירים מול עינו המנותחת. השרירים המניעים את העין אינם מושפעים מהרדמה זו, והמנותח מסוגל להניע אותן כרצונו. בנוסף להרדמה זו ניתן להוסיף חומר מרדים בהזרקה לחלל העין במהלך הניתוח (ההזרקה אינה כרוכה בדקירה ולכן אינה מסיבה כאב למטופל).

הרדמה מקומית עמוקה יותר ניתנת להשגה על ידי הזרקה של חומר ההרדמה מתחת לשכבות החיצוניות של דופן גלגל העין. הרדמה מסוג זה נדרשת רק במקרים מורכבים של ניתוחי קטרקט.

הרדמה אזורית של העין מתקבלת לאחר הזרקה של חומר ההרדמה אל מאחורי גלגל העין. הרדמה מסוג זה דרושה כאשר חשוב לשתק את שרירי העין בעת הניתוח, לדוגמא במנותחים עם ניסטגמוס (תנועות עיניים בלתי רצוניות).

הרדמה כללית נדרשת במקרים בהם קיים קושי בשיתוף פעולה של המנותח בעת הניתוח ובילדים.