התוכן העיקרי

הודעת התראה

תופעות רפואיות נוספות

דלקת בקרנית

זיהום בקרנית יכול להיגרם על-ידי חיידקים, נגיפים, פטריות או אמבות. גורמי הסיכון לזיהום בקרנית הינם יובש, דלקת עפעפיים כרונית, פציעה של הקרנית, חדירת גוף זר לקרנית ושימוש בעדשות מגע, בייחוד לאחר הרכבה ממושכת של העדשות או חוסר הקפדה על ניקוי העדשות.

שחיה בבריכות עם מים לא נקיים אף היא גורם לזיהום בקרנית. לעתים הסיבה לזיהום בקרנית אינה ידועה.
סימני זיהום בקרנית כוללים: עין אדומה, כאבים, רגישות יתר לאור, ירידה בראיה, דמעת והפרשה מוגלתית. לעתים ניתן להבחין בנקודה לבנה על גבי הקרנית, המהווה את המוקד הזיהומי (האבצס).
לרב העפעפיים תפוחים ואדומים. ככל שמיקום הדלקת קרוב יותר למרכז הקרנית, כך הפגיעה בראייה קשה יותר.
הטיפול: במרבית המקרים, טרם תחילת הטיפול התרופתי רופא העיניים נוטל דגימה מהנגע הזיהומי בקרנית , ושולח אותה לבדיקת תרבית במעבדה.
זיהוי המחולל מאפשר להתאים את הטיפול התרופתי היעיל ביותר.
הקרנית איננה מכילה כלי דם, לכן הטיפול המועדף הינו בזילוף ישיר של הטיפות על פני השטח של הקרנית.
במקרים קשים במיוחד, עלולה להיגרם התנקבות של הקרנית ואז קיים צורך בהשתלת קרנית דחופה. במקרים אלו תתכן אף חדירה של הזיהום לכל חלל העין.

 

הרפס בעין מסוג סימפלקס

נגיף ההרפס עלול לפגוע בכל שכבות הקרנית. הווירוס יכול לגרום לאירועים של דלקות חוזרת בקרנית, כאשר כל אירוע של חזרה עלול להשאיר נזקים קבועים לקרנית ולעין.
לרב הזיהום חד עיני, אך בכ- 10% מהמקרים המעורבות דו-עינית. הסימנים של הרפס ואובאיטיס? הסימנים לזיהום הרפטי בקרנית כוללים: עין אדומה וכואבת, דמעת מרובה, רגישות לאור וירידה בראיה.
המיקום השכיח של הזיהום הינו בשכבה החיצונית של הקרנית (שכבת האפיתל), אולם הזיהום עלול לפגוע גם ברקמות עמוקות יותר של הקרנית, ואף לגרום לתגובה דלקתית תוך עינית (אובאיטיס).
הטיפול בהרפס עייני ניתן על ידי רופא עיניים בלבד, וכולל תרופות אנטי וירליות, בעיקר זובירקס במשחה לעיניים או בכדורים.
בדלקת המערבת רקמות עמוקות יותר, מוסיפים לטיפול האנטי וירלי טיפות המכילות סטרואידים, בכדי לדכא את התהליך הדלקתי ההרסני בקרנית . 
הטיפול אינו מעלים את הנגיף מהגוף. הנגיף נשאר רדום במרכזי העצבים ועלול לגרום לזיהום חוזר בעתיד.

 

הרפס בעיניים מסוג זוסטר

זיהום הנגרם על ידי אותו הנגיף הגורם למחלת אבעבועות הרוח בילדות. הנגיף נותר רדום בתאי העצבים בגופנו ומתפרץ לאחר עשרות שנים. הנגיף גורם לפריחה ולשלפוחית בעור וכן לכאבים עזים.
פגיעה באזור המצח והפנים עלולה לערב גם פגיעה בקרנית . התפרצות הזיהום שכיחה יותר במבוגרים ובחולים עם מערכת חיסונית מוחלשת.
לרב הזיהום אינו חוזר, אך עלולה להישאר צלקת ופגיעה בתחושה בקרנית, מצב הגורם לעלייה בשכיחות סיבוכים אחרים בקרנית בהמשך.
בנוסף עלולה להיגרם תחושה מתמשכת של כאב וגירוי כרוני בעין ובסביבתה, המצריכה לעיתים שימוש כרוני במשככי כאבים.